רקע היסטורי – מיסוי מקרקעין

במקור (הפקודה מ1941) לא היה מס רווח הון, מיסו רק הכנסות פירותיות, ולא את המקור (העץ). בשנת 51: קבעו שנכס קבעו שמשמש בעסק והוא בר פחת – בעת מכירתו יוטל רווח הון. מאוחר יותר חוקק פרק (ה) לפקודה. למעט פטורים: בעיקר שוק ההון, שעד תיקון 132 לפקודה לא היה ממוסה. לעומת זאת, לגבי מס שבח היה מס הוני עוד מקום המדינה: 1949: הטילו מס על רווחים בנדל"ן. הסיבה שהטילו מס הוני דווקא על מקרקעין: (1) קל יותר לגביה: מקרקעין רשומים (טאבו), קל לעקוב אחרי זה. (2) זה נוגע לרוב הציבור.

החוק המקורי אופיין במספר רב מאוד של פרצות המאפשרות הימנעות מתשלום מס. הדרך הכי פשוטה ושכיחה: רכישת מקרקעין באמצעות חברה, ומאוחר יותר במקום למכור המקרקעין או המניות, הקצאת מניות חדשות והפיכת המניות "הישנות" למניות נדחות (כי היה לפני זה 100 מניות וכעת הקצנו 1000000 מניות). וכך למעשה החוק הזה די רוקן מתוכן. (בגלל העניין הזה הוקמו חברות גוש/חלקה).

לאור העובדה שהחוק הישר רוקן מתוכן – חוקקו חוק חדש: חוק מס שבח מקרקעין 1963: חוק מקיף ביותר אשר נועד לסגור את הפרצות שהיו בחוק משנת 1949. למשל: הוא הטיל מס שבח לא רק על מכירת זכות במקרקעין, אלא גם על ביצוע פעולה באיגוד מקרקעין בעיקר חברה, שעיקר נכסיה [90%] הוא מקרקעין, כשלא מדובר בחברה שהמקרקעין אצלה זה הכנסה מעסק. עד היום היו 72 תיקונים לחוק.

בשנת 2000 שונה שמו של החוק לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)

בשנת 2008: שונה שמו לחוק מיסוי מקרקעי (שבח ורכישה): כי הורידו את מס המכירה.

כיום על הרוכש יש מס רכישה: מס עקיף, מתלבש על המחיר. על המוכר יש מס שבח. מס שבח הוא כמובן מס ישיר (ממסה התעשרות). יוצא שמס רכישה, שהוא הרבה יותר פשוט לגביה, ופחות צודק- גובים פי 2 מאשר מס שבח בארץ.

כתיבת תגובה